<h1>שו"ת לרש"י סימנים קל"ה—קל"ז</h1>
<h2>דף מב:</h2>
והתרנגולת כבר היתה מלוגה בכלי שני כמשפטה. ולאחר מליגתה חזרו והחמו אותן מי-מליגה על האור ושפכום שנית על התרנגולת בכלי שני. כי כן דרך לעשות כדי לייפות העוף, שקורין רפריר. ובאתי ודנתי לפניו, פשיטא לי, דאותו כלי שני שמלגו בה תחילה לא נאסר. דהואיל וכלי שני אינו מבשל, לא נבלע כלום מטעם הנבלה. אבל אותו כלי אחרון שחזרו והחמו בו כדי המליגה מהן. ואמר לי ר', אם שטפו הבית השחיטה קודם שמלגוהו בחמין, הרי אותו חמין בלא איסור, וכי הוחמו שנית לא בלע אלא היתר. ואם לא שטפוהו, הרי הדיחו אותן מי-מליגה הדם של בית שחיטה וכשהוחמו שוב על האור בלע הכלי את המים של איסור, שבלולים הם בדם. ושאלתי לו, והמליגה ראשונה עצמה אי-אפשר לה בלא שטיפת-צואר קודם. ואמר לי, הואיל ואין כלי שני מבשל, אין צריך לו הדחה, שאפילו החמין שבכלי שני מדיחין לדם, אין בכך כלום, מאחר שאין בהם כח לבשל. אבל מפני מליגה זו שחוזרין ומחמין אותן מים עצמן, אם דם-הצואר מודח בהן, יש לחוש לבליעת אותו כלי שבלע מים ודם מעורבין. ועל המליגה עצמה שאלתיו, היאך אנו שופכין הקילוח של רותחים על העוף בכלי שני. נהי דכלי שני אינו מבשל שהרי דופניו קרים הם, מכל מקום הנצוק של רתיחה ששופכין בשטיפה על העוף הרך, מבשל רוב בשרו ודמו עמו. והשיבני ר' מ"כ, והא אין מרתיחין אותן כ"כ אלא פושרין. ואמרתי לר', הרי מי שלפניו עופות הרבה למלוג מרתיחין ביותר, כדי למולגן ביחד. והדבר נראה, שהרי העור כוויץ ונפשט מעל הבשר מכח קילוח הרתיחה שנופל עליו, וא"כ נתת דבריך לשיעורין. ואני מצאתי בסדר בשר על גבי גחלים שצריך ליתן תחילה... [החמין] בכלי שני ואח"כ נותנים לתוכו העוף למלגו. ור' א' לי נ"ע יפה סידר המסדר ויישר כחו. וגם אני כן היה בלבי... [—דאין מולגין אותן אלא בכלי שני].
